<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ד</h1>
<h2>דף מח:</h2>
שכל מלוה שבשטר גובה אותה מן היורשין וגובה אותה מן הלקוחות כמו שיתבאר (לקמן דף קע"ז ד' בד"ו [הו' בב"מ ט"ו ב']), ואמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה אותה מן היורשין ואינו גובה אותה מן הלקוחות לפי שאין לה קול לפיכך לא יטרוף בה, אבל מלוה בשטר קול יש לה והלוקח הפסיד על עצמו שלא חקר עד שידע שנכסיו של זה משועבדים במלוה שעליו שכל נכסי הלוה משועבדים תחת שיעבוד המלוה מן התורה (ע"פ לשון רמב"ם מלוה ולוה פי"א ה"ד). המוכר שדהו בעדים ויצתה מתחת ידי הלוקח אע"פ שאין שום שטר ביד הלוקח הרי זה חוזר וטורף מנכסים משועבדים כמו שיתבאר שכל המוכר בפרהסיא מוכר וקול יש לו (לשון רמב"ם שם ה"ה).
<h2>דף נב.</h2>
בפ"ק דב"מ (ט"ו א') ובפרק מי שמת (ב"ב קנ"ז ב') אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח שהשביח הלוקח בין שהשביח מחמת הוצאה בין שהשביחו הנכסים מאליהן אלא שאם השביחו מאליהן יטרוף כל השבח ואם השביחו מחמת הוצאה גובה חצי השבח, לפי שהשבח בא לאחר שלוה מראובן ולאחר שמכר ללוי ונמצא ראובן ולוי כשני בעלי חובות לשמעון והשבח מנכסים שבאו לו אחר שלוה משניהם שהן חולקין כאחד כמו שבארנו, עוד בפ"ק דב"מ (י"ד ב') ובגיטין (מ"ח ב') אין מוציאין לא את השבח ולא את הפירות שאכל הגזלן ולא מזון האשה והבנות מנכסים משועבדין שאלו דברים שאין להם קצבה, ומקולי כתובה שלא תטרוף אשה מן השבח בכתובתה (ע"פ לשון רמב"ם מלוה ולוה פכ"א ה"א) כדאיתא בפרק יש בכור (בכורות נ"ב א'). עוד בפ"ק דב"מ (שם) כל הפירות שאכל הלוקח אין נטרפין ממנו אבל הפירות המחוברין לקרקע אע"פ שאינם צריכין לקרקע כי אם מעט הרי בעל חוב גובה מהן כמו שגובה מן השבח (עי' רמב"ם שם ה"ב והגמ"י ומ"מ). אבל אין צריכין לקרקע כלל אין בעל חוב גובה מהן כדאיתא בפרק נערה (כתובות נ"א א') (ע"פ ב"ב מ"ב ב' תד"ה שבח). מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בעל חוב גובה משבחה כלום אא"כ שבחה מאיליה ואם קיבל הנותן אחריות המתנה הרי הבעל חוב גובה [ממנה] את השבח כדרך שגובין מן הלקוחות, ולמה יטרוף בעל חוב חצי השבח מן הלוקח ולא יטרוף ממקבל מתנה כלום מפני שהמוכר כותב ללוקח בשטר המכירה אנא איקו ואשפי ואידכי ואמרוק זביני אילין ועמליהון ושבחיהון וצבי זבינא דנן וקביל עלוהי ופירש ר"ח (ב"מ ט"ו א') זבינא הוא הלוקח פירוש מחמת תנאי שאמרנו נתרצה הלוקח שיטרפנו בעל חוב, אבל מקבל מתנה שאין לו על מי לחזור אין טורף ממנו (ע"פ רמב"ם שם ה"ג ע"ש). אומר רבינו יצחק כי מן היתומים אע"פ שאין להן על מי לחזור טורף מהן דיורש כרעיה דאבוה דתנן במסכת בכורות פרק יש בכור (נ"א ב') אין הבכור נוטל פי שנים בראוי ולא בשבח ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן משמע דאשה בכתובתה מיירי מיתמי דומיא דבכור והבנות במזונותיהן ומקשה והא אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ומתרץ מקולי כתובה שנו כאן, וצריך להתישב בההיא דפרק המקבל (ב"מ ק"י א') שמשמע שם קצת שיתומים שהשביחו הנכסים אין הבעל חוב גובה מן השבח כלום שאומר שם יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על היתומים להביא ראיה, ואומר רבינו יצחק שלשם מדבר כגון שאותה קרקע עשה אותה אביהם אפותיקי לבעל חוב וזהו מה שאומר שם על היתומים להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואם השביחו יתומים שמין להם את השבח כדין יורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות (שם ט"ו א' תד"ה בעל).
